גֶּשֶׁם לוּלְיָנִי
 
וְהַשָּׁנִים שֶׁלִּי כֻּלָּן
פּוֹסַעַת כלוליין
מְנִיחָה כַּפּוֹת
רַגְלַיִם זְהִירוּת
שֶׁלֹּא לִמְעֹד
עַל קְלִפּוֹת חֲלוֹם
כִּי הַכְּאֵב שֶׁלִּי
(בְּאֹפֶן שֶׁאֵינוֹ מוּבָן)
כָּאַב אֱמֶת.
ויתכן כִּי רַק מִשּׁוּם
טָעוּת אוֹ השמטה
הַגֶּשֶׁם שהציף מִתּוֹךְ עֵינִי
וְשָׁטַף אֶת הָעִיר
וַעֲשֵׂה לָנוּ יָם,
מִתּוֹךְ אֵיזוֹ תְּמִימוּת
קָרָאתִי לוֹ בְּשֵׁם
דְּמָעוֹת.
 

הַגֶּשֶׁם
 
הַגֶּשֶׁם עוֹמֵד לִי
עַל קְצֵה הַלָּשׁוֹן
כְּמוֹ תִּינוֹק שֶׁל
צִפּוֹר המבשיל בביצה,
ענוג פָּגִיעַ ורך.
יֵשׁ מַשֶּׁהוּ תָּמִים בסערת
הַגֶּשֶׁם הַבְּכוֹרָה
אֲשֶׁר תָּמִיד גּוֹרֶמֶת לִי
לִזְכֹּר אֶת הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה
שבכיתי מֵאַהֲבָה.
 

	בתולת גֶּשֶׁם   כָּל גֶּשֶׁם שנוגע בִּי עַכְשָׁו הוּא הָרִאשׁוֹן מִתְרַגֶּשֶׁת מֵחָדָשׁ כָּל פַּעַם כְּמוֹ יַלְדָּה כְּאִלּוּ לֹא יָדַעְתִּי לְפָנָיו אַחַר וְלֹא הָיוּ בִּי עֲנָנִים שהתפרקו בזעם מְאֻחָר עַל חֲלוֹמוֹת שְׁבוּרִים וחלונות בֵּיתִי שְׁלֵמִים הָיוּ כְּמוֹ לֹא ניגנו בִּי הָרוּחוֹת בְּמַקְהֵלָה וְלֹא זימרתי עִם הַיָּם לֵילוֹת שֶׁל הפלגה כשנמחקים מִלֵּב כָּל זִכְרוֹנוֹת הָאַהֲבָה "יָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תוציאו".
	פֶּתַח לדמעות   טוֹב שֶׁלִּפְעָמִים יוֹרְדִים גְּשָׁמִים לִשְׁמֹר אוֹתִי בְּכוֹנְנוּת המטריות הַמַּתְאִימָה כִּי נֶגֶד לֵב שָׁבוּר עוֹד לֹא הִמְצִיאוּ פוליסת בִּטּוּחַ. הָרוּחַ חלשה, אֶת אֱלִילִי הַבַּיִת לֹא תִּשְׁבֹּר (הֵם אמונות פִּסְלֵי הַשָּׁוְא) אֲנִי יוֹשֶׁבֶת וְעוֹשֶׂה זֹאת לְעַצְמִי בְּקֹר לֹא מבוקר.   לִהְיוֹת חָכָם מוּל הַצָּרוֹת שֶׁל אֲחֵרִים, אֵין זוֹ חוכמה.   עַכְשָׁו בְּתוֹךְ הָעִיר עֲלֵי לסלול כְּבִישִׁים וְלִפְנוֹת מָקוֹם וּבְצִדִּי הַמִּדְרָכוֹת לִפְתֹּחַ דֶּרֶךְ כְּתֹבֶת לגשמים העצובים שֶׁלִּי שֶׁכְּבָר יוּכְלוּ לָצֵאת. תֵּל-אָבִיב: יָנוּאָר, פֶבְּרוּאָר - 1994

גֶּשֶׁם פּוּרִים
 
גֶּשֶׁם פּוּרִים הוּא גֶּשֶׁם כזב
כִּי אֱלֹהִים אֵינוֹ שׁוֹלֵחַ זִקּוּקֵי דינור
אוֹ מִשְׂחָק בְּרַעֲשָׁן
בלית בְּרָקִים וְרַעֲמָם
אַף אֵינוֹ שׁוֹלֵחַ
חבילות וְרָדִים לבתולות זקנות
בַּסְּתָו
אַתָּה יוֹדֵעַ מָה יְקָרָה בֵּין
פֶּסַח לסוכות,
עוֹנַת גְּשָׁמִים שֶׁל אוֹר
וְשַׁמָּשׁ
וַאֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמִי
אִם מַשֶּׁהוּ יָכוֹל לְשַׁחְזֵר
תְּחוּשַׁת הַחֹם שמלפני
עֶשְׂרִים שָׁנָה, וּכְאֵב
הַכְּוִיָּה. מֶרְחָק כָּזֶה
מַשְׁאִיר רַק זִכְרוֹנוֹת שֶׁל
יֹפִי כְּמוֹ משחה מְסַנֶּנֶת
קרינת קַרְנַיִם אֲשָׁמוֹת
בְּאֹנֶס
שֶׁתָּקְפּוֹ כְּבָר פָּג.
 
תֵּל-אָבִיב: 24/2/1994
 

מִסְפָּרִים שֶׁהַגֶּשֶׁם עָבַר
 
מִסְפָּרִים שגשם עָבַר
אֲבָל כָּל הֶעָשָׁן
עוֹד תָּלוּי
כְּמוֹ גֶּזֶר דִּין מְאַיֵּם
עַל הַיָּם.
הָרְחוֹב עוֹד שומם
כְּמוֹ בַּלַּיְלָה מִשְׂחָק
ומבריק מזיעה רטובת פָּנָסִים.
וְכָאן אֲנִי
כהיום כֵּן אֶתְמוֹל
מוּל הַמַּחְשֵׁב הַיָּשָׁן
והעצוב שֶׁלִּי
לועסת שעותי
בַּמַּנְגִּינוֹת צְפוּיוֹת
לנחמה
 
תֵּל-אָבִיב: 1/7/1992