קטיה שורצמן   ספר שירים ויטרואלי

אנשי העפיפון  

חזרה לדף הבית 

         הגשם

     גשם לולייני     בתולת גשם    גשם פורים      פתח לדמעות       מספרים שהגשם עבר    פחד עננים     הסתתרות

 

 

 

גשם לולייני

 

והשנים שלי כולן

פוסעת כלוליין

מניחה כפות

רגלים  זהירות

שלא למעוד

על קליפות חלום

כי הכאב שלי

(באופן שאינו מובן)

כאב אמת.

ויתכן כי רק משום

טעות או השמטה

הגשם שהציף מתוך עיני

ושטף את העיר

ועשה לנו ים,

מתוך איזו תמימות

קראתי לו בשם

דמעות.

 חזרה לראש העמוד

 

 

הגשם

 

הגשם עומד לי

על קצה הלשון

כמו תינוק של

צפור המבשיל בביצה,

ענוג פגיע ורך.

יש משהו תמים בסערת

הגשם הבכורה

אשר תמיד גורמת לי

לזכור את הפעם הראשונה

שבכיתי מאהבה.

 חזרה לראש העמוד

 

בתולת גשם

 

כל גשם שנוגע בי עכשיו הוא הראשון

מתרגשת מחדש כל פעם כמו ילדה

כאילו לא ידעתי לפניו אחר

ולא היו בי עננים שהתפרקו

בזעם מאוחר על חלומות שבורים

וחלונות ביתי שלמים היו

כמו לא ניגנו בי הרוחות במקהלה

ולא זימרתי עם הים לילות של הפלגה

כשנמחקים מלב

כל זיכרונות האהבה

"ישן מפני חדש תוציאו".

 

חזרה לראש העמוד

 

גשם פורים

 

גשם פורים הוא גשם כזב

כי אלוהים אינו שולח זיקוקי דינור

או משחק ברעשן

בלית ברקים  ורעמם

אף אינו שולח

חבילות ורדים לבתולות זקנות

בסתיו

אתה יודע מה יקרה בין

פסח לסוכות,

עונת גשמים של אור

ושמש

ואני שואלת את עצמי

אם משהו יכול לשחזר

תחושת החום שמלפני

עשרים שנה, וכאב

הכוויה. מרחק כזה

משאיר רק זכרונות של

יופי כמו משחה מסננת

קרינת קרניים אשמות

באונס

שתוקפו כבר פג.

 

תל-אביב: 24/2/1994

חזרה לראש העמוד 

 

פתח  לדמעות

 

טוב שלפעמים יורדים גשמים

לשמור אותי בכוננות המטריות המתאימה

כי נגד לב שבור עוד לא המציאו פוליסת

ביטוח.

הרוח חלשה, את אלילי

הבית לא תשבור (הם אמונות פסלי השווא)

אני יושבת ועושה זאת לעצמי בקור לא

מבוקר.

 

להיות חכם מול הצרות של אחרים,

אין זו חוכמה.

 

עכשיו

בתוך העיר

עלי לסלול כבישים

ולפנות מקום

ובצידי המדרכות לפתוח דרך

כתובת

לגשמים העצובים  שלי

שכבר יוכלו לצאת.

תל-אביב: ינואר, פברואר - 1994

 

 חזרה לראש העמוד

 

מספרים שהגשם עבר

 

מספרים שגשם עבר

אבל כל העשן

עוד תלוי

כמו גזר דין מאיים

על הים.

הרחוב עוד שומם

כמו בלילה משחק

ומבריק מזיעה רטובת פנסים.

וכאן אני

כהיום כן אתמול

מול המחשב הישן

והעצוב שלי

לועסת שעותי

במנגינות צפויות

לנחמה

 

תל-אביב: 1/7/1992

 חזרה לראש העמוד

 

 

פחד עננים

 

בעצם לא היה עלינו הר

רק ענן מתחזה

שכאילו איים

בתחפושת שחורה וכבדה על העיר.

ויכולת לראות בראשו

מכונות ירייה, תותחים

וצבא

עוד מעט הוא יקום ויתקוף,

חושף שיניים מאיימות.

אבל אז כבר יכולת לחשוב,

"איך אפשר,

אין שיניים להר..."

וזכרת פתאום

כי תכונת עננים להגשים

את עצמם

בריבוא רביבים

והרים לא

והרמת מבט וראית כבשה לבנה

מרחפת

ולא הבנת איך

 

תל-אביב: 1/7/1994

חזרה לראש העמוד

 

 

© כל הזכויות שמורות לקטיה שורצמן