קטיה שורצמן ספר שירים וירטואלי

חזרה לדף הבית 

   האהבה עושה אותך פגיע  

 מי צריך אהבה     אהבתי יומן   קוטפת עננים    אהוב את הצלמת    הרהור    הסתתרות     תודה      אישה נלקחת לאדם     חבר חדש   נגיעה      נוצר מאהבה     הסוד         נינוחות       יקיצה     פיוס    התייחסות פרטית     תעודת גמר  פלמנקו   בעלי   מלאך האבן   סיפור ילדים     מאזן בוחן   רוק ישן השלמת שיחה    שני קשתים

 

 

האהבה עושה אותך פגיע

 

האהבה עושה אותך פגיע

ואל תראה אותה

כפי שהיא נראית,

היא חברה של נביאים

יש לה דיבור שוטף

עם אלוהים

אז אל תשפוט אותה

כפי מראה עיניים

כואבות מאכזבה

רבת שנים

הושט ידך

ותן לה

החיוך המיוחד

שלא נתת עד היום לאף אחת

אשר ביקשה.

 

  

תל-אביב: 21/8/98

 

  חזרה לראש העמוד

  

קוטפת עננים

 

בחצאית קצרה

רגליים חשופות

נעטפות צינה

רוצות לומר, הקיץ מתפוגג

לתוך רוחות אהבותיי הישנות

שרות מולי במקהלה מעל לים

ומסביב עיניים מלאות בסתיו

אבל אני אישה ילדה כזאת

של משחקים

שואלת את לבי

מה לעשות

האם להתאהב,

ללכת לצלם בתים,

או לעלות למעלה

ולקטוף לי עננים.

 

 

תל-אביב: 30/10/1998

 

 חזרה לראש העמוד

 

אהבתי, יומן

 

אהבתי, יומן

ארוז באריזת צלופן

ממתינה עד שיבוא

אשר ראוי לתת לו מתנה

והשנה נגמרת

 

ואיני מחלקת לילות

לקידום מכירות

מנסה לגלות

כיצד אולי

יכול היה להיות

לו באמת מצאתי

אלא בשירים

 

תל-אביב: 1/12/2006

 חזרה לראש העמוד

 

 

 

מי צריך אהבה

 

מי צריך אהבה, לקפל רצונות מפני אחרים

בשביל מה?

 

את המילה היחידה

רק מישהו אחד אמר, בזמן שכבר נשחק מזמן והאמנתי.

 

והוא שנים

קושר בקליפתי סיפור נמפה, אישה אחרת, שעות אויר מרחק.

 

החול שלא הלך ברוח

קבור מתחת לאספלט ולבטון

ואין בי צורך עוד

למחוק את שאינו נמחק

לצחוק בחוץ

כשמבפנים כואבת

 

כך כל יום שחוזר

מספר מחדש

מה שאבא טיפש

העליב וגירש

לא יחזור.

 

 

תל-אביב: 1/12/2006

 חזרה לראש העמוד

 

אהוב את הצלמת

 

אהוב את הצלמת, רק אותה

היא אוהבת אותך

בדירה היפה, תצלם כוסיות המשקה על חלון

ואת הרהיטים שלך והכניסה,

פניך היפים, גופך המפוסל

במשי רך

בתוך מוחה ואחר-כך על סרט…

אהוב את המשוררת

תכתוב לך בבית השקוף מול ים

וכל הגברים בעולם יקנאו –

שופן בתל-אביב

אהוב את מנחת ערבי השירה, הקלילה

ואשת הביטוח והעסקים

והספרים המוסיקה,

חובבת הריקוד

ספר על חברות, על חברים

דבר אתה על בנה

אהוב את מעצבת הריהוט והאופנה

תגיד שאי אפשר לחיות כל החיים עם אישה אחת

והיא תבין מדוע היא צריכה

להיות כל-כך רבות נשים בתוך שנים

והאישה הגורלית

אהוב את הילדה הקטנה Катя

קשורה למיטת הברזל במוסקבה   

מכים אותה בחגורות עור,

ההורים שהיא אוהבת,

זונחים אותה עם סבתא חולה,

מאכילים בכוח, היא מגמגמת מפחדים…

נגן לה את המוסיקה שלך

מתקליטים של חופש חלילי מדבר,

תגיד לה כבר, אתה אוהב בה את כל

הנשים בעולם שהיו בגופה

הנצמד ביאוש של טובעת

לחום היוצא מגופך

ואשר תהיה בשבילך

 

תל-אביב: 25/6/1/-99

 חזרה לראש העמוד

 

הסתתרות

 

תגיד לי איפה אתה מסתתר

אחרי שהגשם רחץ

אויר העיר

חידש את נעוריו

עלוות העצים מבריקה.

 

אני יודעת, כן

אמרת לי

פחדים פחדים

שלא טרחת לאסוף

בחבילה עם הבגדים הישנים

אותם שלחת

למטרות צדקה.

 

אני יודעת, לא

לא מפני הגשם

ולא מהסופה

גם לא ברקים מחושמלים

ואף לא רעם

רק מעצמך.

 

 חזרה לראש העמוד

 

 

הרהור

 

רציתי שתהיה לי דף לבן

טהור שלא יהיה עליו סימן

של מים או דמעות

תן לראות

על גופך השלם

את צל געגועי

המשתקף

מבלי לפגוע

שלא אגע בך

אפילו ממרחק

בל יחרטו אצבעותיי

על פני עורך

טביעת עדות מוכחת

לאשר חמדה נפשי.

 

תל-אביב: 3/7/01

 

 חזרה לראש העמוד

תודה

 

מקצה הגשם הגדול

הגיחה קרן אור רכה

וחיבקה אותי חזק

ואני לא שאלתי אותה

אם תבוא גם מחר

או איפה היתה אתמול

פשוט אמרתי לה תודה.

 

תל-אביב: 14/12/1991

 

 חזרה לראש העמוד

 

אישה נלקחת לאדם

 

אישה נלקחת לאדם

שלא משום

להטוטי כפיפות סמיכה

בין הסדינים

"זיון בלתי נשכח".

אלא לתוך

שתיקת מבט עיניו

וגמגומו הביישני,

גילוי כוחה

על הזיות ליבו

והוא לא ישער.

 חזרה לראש העמוד

 

חבר חדש

 

אפילו אם ירצה

הוא לא יוכל לתת לי

כלום מלבד יופיו

שגורם לי לשכוח

כל פצעי המלחמות

שנשארו והפחדים

בשמחת ילדים שובבה

כשמסתכלת בו:

הנה חבר חדש

לבנות ביחד ארמונות בחול

וסירות מניר שוב יפליגו במים

כי הוא לא

הוא לא יתן דבר נוסף

מעבר לתקוות משחק

אשר יעירו בי את הרצון לחיות

שכבר כמעט כבה.

 חזרה לראש העמוד

 

נגיעה

 

הכניס לי את היד  שלו

לתוך הגוף

מבלי לגעת בבשר,

מבט

מבעד לחזה

מבעד לצלעות

אחז את לבי המסכן

וכיווץ.

 

תל-אביב: 27/6/1995

 חזרה לראש העמוד 

 

נוצר מאהבה

 

הנצח

נצח שאיפה

ואלוהים מהות

שרוי בכל אשר קיים

עמו נולד ומת ושוב נולד

כדרך העולם

קוראים לו יהווה,

הוא השם הראשון

שבחר האדם

לאשר עשויה

לחולל אהבה.

 

תל-אביב: אפריל 1998

 חזרה לראש העמוד 

הסוד

 

המנגינה הזו שבטיילת כן

וכל העצב שהגניב שנתי בלילה יתפורר

הבן שלי יושב ומנגן על הפסנתר

את כל האהבה שלא ידעתי עד

היום לתת לגבר בחיי

מה הגורל הזה נותן ומה הוא

מפסל אם לא אני אז לו

מוטב שלפחות הילד

תהיה לו אהבה

 

ובכל זאת מקשיבה כל ערב

לרוחות צמרות

קרובה לחוף

שיגלה הסוד

גם לי.

 

תל-אביב: 11/10/1996

 

  

  חזרה לראש העמוד

 

נינוחות

 

ופתע נינוחות כזאת

של סף הסתיו

כל צלקות השוט בנשמה

כמו נשכחו

בכוסיות משקה שקופות

ריקות מרעל אהבה

תלויות מעל גגות העיר

בערב נס שבא

בלי להניף דגלים

ועם כל  זאת ידוע וברור

לפי חוקי הלב

אך לא ניתן להבנה בשכל הישר

כריח בושם שנשאר שמור

בקצות אצבעותיי.

 

תל-אביב: 9/9/1997

 חזרה לראש העמוד

 

יקיצה

 

רק קם מהשינה

לובש פנים של הבעת עובר

מתלתלי פחם נוזלים עדין חלומות

הולך ומתנדנד כמלח ביבשה

ונראה כשכור

ואחר כך יושב כשהבין

הוא מבקש מסרק.

 חזרה לראש העמוד

 

פיוס

 

ועכשיו זו שמחה שאוחזת ביד

כבר לא כאב

ששמעתי שיריו לי בלב

הים הפך גוון עיניו ירוק

במקום כחול

חיוך תמים אחד

הבריח את רוחות הקרב לארץ לא נודעת

הצלקות הישנות היו

מפת דרכים לאהבה

 

תל-אביב: 31/8/1996

 חזרה לראש העמוד

 

התייחסות פרטית

 

המשוואה שלי פשוטה:

אחת ועוד אחד שווה

שלם.

וכל אשר יגרע או אף יוסף

(בכל צורה של הסכמה או ידיעה או לא)

התוצאה שתתקבל:

שברי שברים שבורים.

 

יוני 1998

  חזרה לראש העמוד

 

 תעודת גמר

 

דמותי הישנה

נושרת מהחדשה

בוקעת מקליפה

זה נשל הנחש

רשרש הקש בזהור השמש

שעת שקיעה בלונדינית

על  ימה של  סביונים בכפר,

עכשיו אני פרפר.

אתה נהר

שמתחבר לאוקיינוס האפור

שוטף אליו

את נשמתי הישנה

קליפה ריקה

ולא איכפת

אם תעדיף אחרת

בן או בת

אישה שונה

רוצה להתחבר למשהו אחר

מתאים יותר

לחלום אתו אלפיים חלומות זהב

עד כץ כל השקיעות שבעולם

ועד קפא הגשם

על האגמים העגומים

והשעון עצר נשימתו

במרחבי הזמן.

                                                                       

תל-אביב: 5/11/1997

 חזרה לראש העמוד

 

פלמנקו

 

זו שעה של זריחת הירח

עכשיו

בשולי השמיים מנגד לים

המקום בו

החושך לוחש

בשפה חלושה

אלומות אור כסוף

מאירות סיוטים ישנים

אני שומעת את גופך

נושם אותי

לוקח אחיזה שלווה

הולכת ונפתחת גם

הלפיתה בצווארי

שלא תבוא הלילה

קנאתנו פרי

מקסם השווא

של עץ מפלצת הבדידות

בקצה ההר שאין עליו

פרחי תקווה

כי בסיפור שלי

אפילו שם

אותלו יחבק את דזדמונה ברכּוּת

מבלי לקרוע חוט אחד בלונדיני

כשילכו לישון

 

תל-אביב: 19/6/1998

 חזרה לראש העמוד

 

בעלי

 

איש אחד הולך

על פני האדמה הזאת

שהוא בעלי ואני אשתו

אין הוא ואין אני

ואין אחר יודע זאת עדיין.

אם עבר אי שם מולי ברחוב

ודאי נהגתי בו כזר

כי לא זיהיתי בדמותו

תשובה לרגשותי הנסתרים

ממני

ולא ידעתי למפות

בתוך פנים של גבר

לא מוכר יפי ליבו.

 

תל-אביב: דצמבר 1994

  חזרה לראש העמוד

 

מלאך האבן

 

ורק אותו אהבתי באמת

מלאך האבן הקסום

שמבטו קפוא

ופניו מחייכות

מאלוהי המשאלות

של הקטנים ביקשתי:

עשה שעיניו יצחקו בשבילי.

 

תל-אביב: 31/7/1998

 חזרה לראש העמוד

 

סיפור ילדים

 

זה היה מן ירח מתוק ולבן

מרציפן

שרקד על עוגת השמיים

זרועה כוכבים אוהבים.

 

לילה קיץ מלא מעלות

מסתורי ומגשים משאלות

מדרגות השמחה

הבאות לביתך

מלאות זיקוקי חגיגה.

 

כה פשוט הריקוד הירוק

בארמון של ירח מתוק

אין שם אל אין שטן

רק ילדה

מחוללת עם ילד קטן

אגדה.

 

 

תל-אביב: 11.8.1998

 

  חזרה לראש העמוד

 

 מאזן בוחן

 

אמור לי מה האיש הזר הזה עושה בתוך הלב שלי עכשיו

כמעלה באוב הזיכרונות אותו הצועני שבעבר כישף עלי געגועים

וכל אשר אהבתי נגד הרצון

אפשר זה יצר הרפתקה שבי

הצורך בתחושת ריגוש של הליכה על פי תהום

מוצאת עצמי כל פעם מחדש

בהפתעה לא ממשית

קושרת בד שקוף ליתדות בחוף

במקום לבנות לי בית אבנים

ובמרחק בטוח כדי לשמור

מלחש שכרון גלי הים

שרק עושה אותי

פגיעה עד כדי טביעה

בתוך בדית ההזיה שבי בפנים.

 

 

 

 

תל-אביב: 31.7.1996

 חזרה לראש העמוד

 

 

רוק ישן

 

וככה התאהבתי מרחוק

חולצה קצת מקומטת

ומבט חושב מבעד משקפיים

הביישנות (נחבאת בתוך שמחת חיים

המאפשרת לי לרקוד

כאילו אין עוד אנשים

בהופעת שליחי הבלוז)

קושרת כנגדי לבוא לומר לך

את כל מה שכתבתי

ולשאול אם גם אתה

אוהב כמוני

רוק ישן בהופעת חצות.

 חזרה לראש העמוד

 

השלמת שיחה 

יש הנלכדות

בלהט המילים,

דביקות לשון הלטאה

או מקבלות חסות

חשבון הבנק

ואהבה צומחת.

 

ובי לא כך

(את ידידי הנבונים, מרבי הנכסים

לחברות הצגתי):

 

בכף אחת לבי

ובשניה עיניו

יודעת מה יאמרו

ועד כמה יכאב

ולא איכפת.

 

 

תל-אביב: יולי 2005

 חזרה לראש העמוד

השיר בקובץ גג של איגוד הסופרים

שני קשתים

 

ושוב הריח של השוקולד החם

מה אעשה עכשיו?

ספק ראוי לסתיו חדש

מול ים.

 

מחר יבוא השחף אל ביתי

ויספר על נכדתי

יקרא לי "אמא".

 

ועוד התלתלים

ביקור קצר

מארץ רחוקה

שלא ביקשתי

(כמו לזכור

את הקוד הסודי

של קשת אזמרגד

חיצי מבט ירוק

חכם פצוע

בלי סיבה

ברקע תקליטור

של אלביס פרסלי,

בלשים ב"תבל"

וקטלוג תערוכת צילום של סותביס')

ולא זימנתי

וכך גם את

השוקולד שלך,

אייל

 

ספטמבר 2004

 

 חזרה לראש העמוד

 

© כל הזכויות שמורות לקטיה שורצמן