קטיה שורצמן ספר שירים וירטואלי

חזרה לדף הבית 

         נרקומנית למוסיקה

בסה מה מוצ'ו  הוא שר בבת-ים    אילת  למבדה ברציף     בראשית     שופן בתל-אביב לגיטרה פלמנקו     לבד מול הים        את המוסיקה שלי

 
 

 

 

בסה מה מוצ'ו

 

 "בסה מה מוצ'ו"

נשק אותי הרבה

שומעת סקסופון ביום שישי

אלנבי בתל-אביב פינת גאולה

ליד הרמזור

בא לרקוד איתי

טנגו מדליק

בדרך לספר.

 

עוד רגע יאספו את המעות מהנרתיק

של הגיטרה

וינגבו את הזיעה

אחר-כך ינגנו

מקי סכינאי

בקצב ביפ בופ

שיטריף את הרחוב.

 

תל-אביב: 4/6/1993

 

 

 

 חזרה לראש העמוד

 

את המוסיקה שלי

 

 נכתב ביחד עם מאיר בן מיכאל

כשאני יושב ומנגן לך

אהבה  גיטרה ובלוז

את מתחילה להשתקף

בתוך חלל החדר שמולי.

 

כי את הלא המוסיקה שלי

 

 

הצלילים בורחים על דעתם מהמיתר

ואז אני חושב שאת כל-כך יפה

מאירה את החדר כחול של צלילים.

 

מנגן את וו'ס באהבה

הוא יודע כי הבלוז שלו תמים

ואת פתאום יושבת בחיקי, במקום גיטרה

 

כי את הלא המוסיקה שלי

 

את ידי מניח על גופך

אצבעות רצות על צוארך, פורט לך אהבה

 

את המוסיקה שלי.

 

תל-אביב: 5/4/1999

 

 

הוא שר בבת-ים

 

 ענן חיוור אחד בלילה שחור

שהיתה בו תקווה כמו

היה כוכב חידה יחיד

בלילה ירח מלא

כמו שלם עם עצמו

כשהוא שר בחוף הסלע

בבת-ים

אצל סיימו

"שש עשרה מלאו לנער"

ואת הנעורים שלנו ושלו

כי הנוסטלגיה יכולה

להיות

גם מוסיקה

של רוקנדרול

שמטרפת את הדם

לרקוד.

חזרה לראש העמוד 

שופן בתל-אביב

 

עכשיו אני שואלת את עצמי

כיצד

האיש הזה מזכיר

צלילי בלדה של

שופן

וסערת הנפש

ועצוב מתוק

וגעגוע.

הוא בכלל לא ניגן

על פסנתר

או גיטרה

או על כלי אחר

מלבד נימי הרוך

שבי

החשופים.

חזרה לראש העמוד 

אילת

 

דיסקו חם בעיר זרה

הילדים רוקדים בריח קטורת ועשן.

כמעט אחת אחר חצות

נזכרת כי

רוחות הרפאים שלי עוד לא

שכבו לישון.

הבירה תעזור אולי והשניה

מתנת הגבר היפה מדי

והצעיר מדי שמשמאלי

והוא אינו רואה

הבלונד מסתיר את הצלקת

- דמעות מאולפות זולגות לפנים

והאיפור נותר שלם.

 

אילת: סוף יולי 1992

 חזרה לראש העמוד

 

למבדה ברציף

 

אתמול בערב

רקדתי למבדה ברציף

עם גבר זר

וגם שחקן ביתר ירושלים

הזמין אותי לרקוד על שולחנות

הוודקה והבירה

הקפיאו את הביישנות

והכאב פיתל אותי

בקצב מזרחי בלי מעצור

 

תל-אביב  11/7/1990

חזרה לראש העמוד

בראשית

 

בגן עדן

התהלכו רגשות

פשוטים

ולא עטו על

עירומם

עלי מילים.

לא היה

הבדל בין

טוב לרע

כי משלו הצלילים

והיופי

חיפה על הכל

בשיכרון חושי

כמידתו של

מישהו חלש

טיפש או משוגע.

 

אלוהים ניגן על

גיטרה

בין ארבע לשש

או

באחת עשרה ומחצה

לפני חצות

וכל היצורים

רקדו

בתוך עצמם

ולא ידעו מושג בלתי

נתפס

כמו מות האהבה

כי אלוהים

שיכר אותם בשירתו

בתוך חלום.

 

ואז ידעתי

בצורה מוחלטת כי אני

אכן

אף פעם לא

אמות

לכשליטף ראשי

בשתים אחרי חצות

לראשונה.

 

תל-אביב: 23/12/1993

 

 חזרה לראש העמוד

 

לגיטרה פלמנקו

 

יש לך פצע פתוח בלב

מקום שאנשים קוראים לו אהבה

היית רוצה לקפוא ולא לתת

לזמן לצאת

מבית שעשועי הרגש

עצרת בו נשימה

זוכרת כי

ברגע שראית אותו

שאלת עצמך

אם כאן  תמותי או תחיי

כשיכורה עד קצה כל הימים

נושאת בתוך ראשך

את הפלומה,

היונה שלך,

מקצב פלמנקו שעדיין לא ניגן.

  

תל-אביב: 23/5/1997

 

 חזרה לראש העמוד

 

 

נרקומנית למוסיקה

 

 אימא ש

היניקה אותי בחלב המתוק

של שירת ייסינין ואגדות פושקין

ובצניעות שקטה

פענחה פשעים מסובכים בפרקליטות מוסקבה

גם לימודי אנגלית ומשפטים

לא עזרו להבין

מדוע אני מסרבת

להיגמל ולאכול דייסה מרק ופשטידות

כמו כל הילדים שבעולם.

ילדה רזה יותר משלד

ועקשנית

אוכלת רק קאוויר ופלוב

פותחת מטריה בשמש והולכת לחפש גשמים

מרוב תסכול הפכה אותי

להיות נרקומנית למוסיקה,

מזריקה לי צלילים מתוקים

מתקליטים קטנים על פטיפון מנואלה:

דומינו, תכול המטפחת, אנדרושה,

בסה מה מוצ'ו

והפלומה - היונה

והיונה  שלי  והיונה...

 

 

חזרה לראש העמוד

 

© כל הזכויות שמורות לקטיה שורצמן