קטיה שורצמן   ספר שירים ויטרואלי

אנשי העפיפון  

חזרה לדף הבית 

        דו-שיח עם הים      

   חלום אבוד        צילום תקריב          שיש לי ים              טעות בזיהוי           חמלה        טפטוף    מצוות הים       בגידה בים         זיוף שקיעות            מה שעושה לי הים         לבד מול הים      

 

 
 

 

 
 

דו-שיח עם הים

 בערב שוב סער הים

בבוקר הוא נרגע והתנצל.

כל הלילה נסעו גלים

גבוהים בכביש החוף

חורקים מנוע מעוצבן

תל-אביב הרצליה יפו ושוב

כחוזרים על אותן הברות

של אטיוד על פסנתר

באקורדים רמים.

"את אינך אשמה"

 הוא אמר אחר-כך

"שיש בי כה הרבה

גלים מחושמלים"

"זה לא אישי נגדך,

אני הלא חבר,

את חברה שלי."

על סף האור, לחש.

 ואני כמו תמיד

התביישתי לומר

את שבאמת חשבתי

"לו רק ידעת כמה

שאתה יפה כשאתה כועס"

 

תל-אביב: 3.1.1994

חזרה לראש העמוד 

חלום אבוד

 כשאין  כוחות לומר את האמת

אני הולכת לקשט מילים

בונה סירות קטנות

מקיפולי חלום

ומשיטה אותן במים.

 

מישהו רחוק

אולי בחוף הספרדי

ישב לו על החול

ימצא את מכתבי

טמון בתוך בקבוק

שייפלט

ישחה

יצלול

יציל

מתהומות

בעוד ארבע מאות וחמישים שנה.

 

תל-אביב: 24/6/1997

חזרה לראש העמוד

 

צילום תקריב

 הים הזה שמתכנסים אליו

אינו יודע להבחין בין הדמעות

מטבע הדברים

אתה רוצה לחרוט שמך

על ראשי הרים

באותיות רמות

שישאר.

בזמן קצוב מראש

מנין הרכסים נראה כמו

יספר עד סוף כל הימים,

חמור עולה במדרגות

ועל גבו המיוזע

מכשיר כתיבה כבד,

זה מבטך אשר בוהה לפעמים

ומחפש קופת כרטיס

לדרך הקלילה.

בהיותי שונה ממך,

שבויה ביופי

השלכת כמו פריחה בלי הבדלים

מתוך שמחת שינוי

הוא טבע הדברים

שיום אחד נהיה מהות אחרת

בלי קשר לרצון שלנו להתמיד,

מעריצה את הכוחות

הכישרון שלך לסבול

והחמלה

שיש בי גם.

תל-אביב: 19/2/1998

חזרה לראש העמוד

 

שיש לי ים

מקנאה בעצמי

שיש לי את הים

פרוש מול עיני

מלאות אהבה

הוא גבר מחייך בפה חתום

כחול אפור תמים ומהפנט

אינו רוצה לקחת כלום ממני

רק לתת

חזרה לראש העמוד

 

טעות בזיהוי

ותגיד לי אולי לא קוראים לך ים

כי אפשר ששיחקת בי שוב

אם אף הסערות שלך

מכות אצלי גלים

שברו חלונות

 וגגי עף

נשארתי

חשופה אליך

עומדת בלי מגן

שקועת געגועים

אתה נמצא קרוב מולי

משקפיים כהים מסתיר אור

מקל עיוורים מחזיר לך קולות

פן תתקל באהבה ועיניך רואות.

 

תל-אביב: 22/9/1999

חזרה לראש העמוד

חמלה

 זה הים שעשה בה

אותן נפלאות

שהלכה לקראתו

לבדה

הוא חיכה לה

איתן וכחול מבטו

ותמך ואחז בידה.

 

הוא ידע שתיקתה המטעה

של אחת האוגרת דמעות לבפנים

היא פצועה וקטועה

מסתובבת בוכה כבר שנים.

 

הוא לא לקח אותה אליו,

כי חס על נשמתה

ברוחב לב הקצה לה אחוזה בחוף

לשמור לו קונכיות צדפים

לשבת כל היום ולהלל פניו

לרקוד עם השחפים.

  

יולי 1998

 חזרה לראש העמוד

 

טפטוף

 רק טפטוף של ימים אפורים

לוקח הזיה

שכבר כמעט היתה לגשם אמיתי

בנתיב נהר הזמן

לאוקיינוס שכחה.

 

אלא אם כן אתה

בונה

מתוך קליפת הזיכרונות

הכי כמוסים שלך

סירת אגוז

ומשגר בה

מלוא הקובץ

של חוקת האהבה

לראש הר אש

הכי גבוה בעולם

וממתין.

 

תל-אביב: 11.8.1998

 חזרה לראש העמוד

 

מצוות הים

 ובאותו היום הים שלי אמר לי

"האיש הזה,

תתני לו כל שיבקש,

אפילו את החלומות

"מדוע כך?" שאלתי את הים

"הלא החלומות הם כל שיש לי באמת,

אולי אתן לו ספר, או צילום

אכתוב לו שיר, מדוע את חיי?"

וכתגובה הפך להיות מרקם מרבד מתכת

בצבע של כספית

ואחר כך היו בו כל אפשרויות גווני ירוק,

אפור, כחול

"שעיניו כעיני" הוא ענה.

 

תל-אביב: 21/4/1999

חזרה לראש העמוד 

 בגידה בים

בלילה בו מגע מבט הים שלי

הוסט אל ים אחר

כחול אף הוא עמוק

קסום זוהר,

הייתי כבוגדת.

 

תל-אביב: 31/3/03

 חזרה לראש העמוד

זיוף שקיעות

 הציור הזה אינו נכון

לא כך נרשמת השקיעה

צריך להיות חיבור בין כל המרכיבים

לגעת בגלים קלות ולעלות

עד קצה העננים

השמש מסתתרת

ואחר כך מתגלה

שקיעה אינה חד-שיח

של רגיש לתוך עצמו

עוטף במחלצות מילים

ומשתמש לכבוש

הנשמה בלי לחשב

את מחירה למישהי כנגד

שקיעות לא נועדו

למי שמדבר על אהבה

אבל למעשה פוצע

כמו אימא שמכה.

חזרה לראש העמוד

 

מה שעושה לי הים

  להתאהב זו החלטה של אמיצים

הפוחזים יתהדרו בלב הפתי

שנפל להם בפח,

עצמות גולגולת באבנט אוכלי אדם.

על כן צריך לחשוב, להיזהר

הרבה לפני

בכל ספרי הפיסיקה למתחילים

כתוב על סוד המשיכה שיש

למסה קורסת.

 

יושבת מול הים

והגלים שלו עולים במדרגות

בעדינות מכים בדלת

ואני לבושה אפודה חדשה

ומכנסיים הדוקים

אומרת לו

"איני פוחדת"

ו"אתה יכול להיכנס

מתי שרק תרצה

ולהציף אותי

כל פעם מחדש".

 

 חזרה לראש העמוד

 

לבד מול הים

 שוב נשארתי לבד מול הים

עוד חלום שהיה

ונשבר.

העוזרת ניקתה

את הבית

ומכונת הכביסה

חידשה את

החולצה

שהוא קילף בעדינות

לפני שתכנס למייבש.

רק בילי הולידיי

צרחה בקול ניחר

כמטורפת

"אהובי חזור אלי!"

ואני ריחמתי עליה

כל-כך.

 חזרה לראש העמוד

 

 

© כל הזכויות שמורות לקטיה שורצמן