מוֹסְקְבָה בְּתֵל-אָבִיב
 
אֶתְמוֹל טְרֵפָתִי אֶת הַיָּם
וְגַם הַשֶּׁמֶשׁ שָׁם הָיְתָה
קְטַנָּה כָּל-כָּךְ כִּמְעַט קוֹרֶסֶת
וּרְסִיסֵי חֲלוֹם הִתְעוֹפְפוּ
כְּמוֹ גֶּשֶׁם שֶׁל מוּצָק
כְּאִלּוּ פֹּה פִּתְאוֹם בְּלֵב הַקַּיִץ
שֶׁלֶג
רוּסְיָה רְחוֹקָה שֶׁלִּי
מוֹסְקְבָה
גְּדוֹלָה כְּנִשְׁמָתִי
כָּמוֹהָ מְיֻסֶּרֶת,
תְּנִי לִי בָּלָלַיְקָה וְגַרְמוֹשְׁקָה
מִשְׁקָהּ הַיָּפָה יִרְקֹד אִתִּי
וִינַגֵּן…..

יוּלִי 1998
 
 
מוֹסְקְבָה

דַּבֵּר אִתִּי בִּשְׂפַת הַחֲלוֹמוֹת
שֶׁבָּהּ אֲנִי רוֹאֶה
אֶת כָּל צוּרוֹת לִבִּי הַנִּקְטָפוֹת עִם אוֹר
וְשֶׁזָּכַרְתִּי קִיּוּמָהּ בָּאָרֶץ בָּהּ
פָּגַשְׁתִּי אֶת עַצְמִי אֶתְמוֹל,
חוֹזֶרֶת לַתַּצְלוּם יַלְדוּת שָׁחֹר לָבָן,
בּוֹ לֹא רָאִיתִי בַּרְבּוּרִים שִׁטִּים
בִּרְחוֹבוֹת מוֹסְקְבָה,
יַלְדָּה קְטַנָּה עִם צֵל גָּדוֹל
עוֹמֶדֶת עַל כִּסֵּא
חוֹבֶשֶׁת כּוֹבַע
סְרָטִים קְשׁוּרִים בַּשְּׂעָרוֹת
בִּמְקוֹם צַמָּה
בְּיָד אַחַת אוֹחֶזֶת תִּיק קָטָן
וּבַשְּׁנִיָּה כַּדּוּר,
כִּמְעַט מָלְאוּ שָׁלוֹשׁ וְאֵין חִיּוּךְ.
וְגַם עַכְשָׁו הַיֹּפִי הָאָדֹם שֶׁבַּכִּכָּר,
נִשְׁאַר
וּמִסְּבִיבוֹ צָמַח עוֹלָם
מֻכָּר לִי מִמָּקוֹם אַחֵר
נוֹשֵׁם אֲוִיר יָבֵשׁ
לְרֹחַב רְחוֹבוֹת כְּרֹחַב נְשָׁמָה
הַיֹּפִי הָאָדֹם שֶׁבַּכִּכָּר
עֲדַיִן מְרַגֵּשׁ אֶת הַדְּמָעוֹת שֶׁלִּי
בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַשָּׁקוּף בְּתֵל-אָבִיב
שֶׁל יָם, דְּקָלִים, טַיֶּלֶת,
הַפֶּצַע הַיָּשָׁן עוֹדוֹ כּוֹאֵב.

תֵּל-אָבִיב: 15/5/1997