קטיה שורצמן ספר שירים וירטואלי

חזרה לדף הבית 

         קסמת לי  - פגיעה שקופה       

  חושך אדום          זה כן נכון       נשים מאושרות       האם תבוא לרקוד    אינו יודע איך  רגע עצוב

 

 

 

פגיעה שקופה

קסמת לי

בדרך הפשוטה

שבה אתה מגיש את המילים

מבלי להתייפות

בחום קולך

ובכולך

 

ועוד הרבה שעות כחולות כהות

הייתי יכולה לפרוע לידך

אם רק ידעתי, כי

ראית השתקפות צללים

מבעד לקליפה בלונדינית

 

ולא הייתי אמורה

לסחוב מתחת לעורי

את כובד נשיקות הפתע

במתקפת אהבת בזק

דימום דמעות סגולות

מפצע משיכה שואבת

 

אף לא

לכתוב את כל השיר הזה כהוכחה

במקום להיות לך

עצמי.

                

חזרה לראש העמוד

 

רגע עצוב

 

לבד זה קר

חמסין שווה יאוש

תל-אביב מציפה את הים

אבל אני הולכת

להפגין בשלג בעירום

רק לא לשבת על זנבי

כל הימים

לספור

את אלפי האותיות שמרכיבות

את המילה

"כואב"

 

ולקפוא.

 

 

 

תל-אביב: 1/6/90

 

חזרה לראש העמוד

 

 

 

 

חושך אדום

 

עננים מתגנבים לי

בחושך אדום

איני יודעת אם יגיעו לנגיעה או לא

נושאת בנעלים רסיסים של ים

ורק לזכור

את קסם המילה

מפעם

 

לצלם  

שתראה עצמך בעיני

שם מראת הדמעות

ותראה מה קסום

וכואב

מבטך שדקר

ותדע את לבי

עד כמה שניתן

לגלות מתמונה

 

 

חזרה לראש העמוד

 

זה כן נכון

 

זה כן על כן נכון וכן

ומשום כך

אסוף אותי

פזר

אחוז, נער

ורק אל תנשק אותי כמותו.

 

נשימות עטופות בגלים

והד של כינורות בחושך

עת כל הכוכבים שביקום הזה ובשכניו

רואים אותי מתוך עיניך

 

ואומר לך שוב

אהבה היא כישוף

 

שנלקחתי

עד כך

שנפרם בי הפצע ממנו יוצאים השירים

רועדת כמיתר הדק שבעולם

חיים שלמים חייתי בלעדיך

ומה פתאום עכשיו דמעות געגועים

 

הראש בקיר ושוב המחשבה

ורק להתרחק מעט מהשפעת מרכז השאיבה

 

הוא לא יבין את הריכוז שבו

וסוג היפי שמפעיל את החלום

שמנפץ כל פעם מחדש

את לב היהלום.

חזרה לראש העמוד 

 

נשים מאושרות

 

יש ודאי נשים על פני האדמה שלא ראו אותך אף פעם

אף אם חלפו מולך ברחוב,

הזוהר לא חתך

והן המשיכו בדרכן

לסופר ומשם לבנק, לגן הילדים או למשרד.

 

אלו הן נשים מאושרות הממשיכות לשאת

את נטל הכאב הדק של סתיו בעצמות

לקרוא ספרים, לצפות בחדשות, לשלוח מסרים באס אם אס

ולשאול את עצמן איך לגמור את החודש, מה אלבש לחג ולאיזה חוג נרשום את הילד בשנה הקרובה?

 

שאין להן סיבה לפתוח חלונות בלילה אל הים

לכתוב לך שירים בחשכה,

לנסות לעצור רעידת רגשות אדומה

בל תציף.

חזרה לראש העמוד

 

 

אינו יודע איך

 

ושאינו יודע

איך ומה ומי

להיות לבד

כיצד ישיר?

 

רואה בי רק את

מעטפת הצבעים והצורה

והדמעה המשויפת

נעלמת מעינו

 

על כן

אינני יכולה לקחת

את קסמיו, לילות בשמיו

כי לא אותי הוא מבקש

ולהיות כמוה

לא אוכל.

 

חזרה לראש העמוד

 

האם תבוא לרקוד?

 

האם תבוא לרקוד

אתי בחושך

שירים ישנים מתנגנים

ורק שנינו נקשיב

והנר

לא יראה

אם תדרוך על יבלת

בשגגה או במזיד

ולא יגיד דבר.

 

חזרה לראש העמוד

 

 

 

 

 

 

© כל הזכויות שמורות לקטיה שורצמן