קטיה שורצמן   ספר שירים ויטרואלי

אנשי העפיפון  

חזרה לדף הבית 

 דיור מוגן  

 עונות    תקווה למצוא   48   מחשבה    חניון למחשבות     תפילה לסתיו    עיניים בשק   פנטזיה על ריקוד בטן   ירדנה   כוסית  עריכת עננים  הזמנה לריקוד   התאבדות   פזמון    שיר טעון תיקון  קליטה    התפקחות   אנשים שגרים בחיפה     קניות  

         

כשהרכבת תעצור   רגש מעץ       יומן דרכים    בתים    הצתה מאוחרת     גלויות    יפי      

פריחה I   פריחה II    הייתי יפה      שיחות הראל

שיחות הראל II  שיחות הראל  III   בזיון השד       מעבר חפשי    קרקס  עפיפונית   ענשי העפיפון  שקרים   נוכל      הברון     הכל מאהבה     חשופים    

מה יכול להיכנס לתוך אגרוף       אם משורר אומר

 

 

 

דיור מוגן

 

קטיה צריכה לגור

ליד לוע הר געש

אמרה המשוררת שבי שחורי

ואיך אני חיה, לדעתך

שאלתי כתגובה.

שריקת הרוח העזה

על ים

בחורף הלילות

היא רק תקליט שמנגן

את זעקת המחשבה שבעורקי,

מתח גבוה,

שוברת

נשברת

אוספת את עצמי

וממריאה,

מקום שם מים

מחברים

לעומק ים

וגעש

בעיניים התכולות

זועק להצלה

 

תל-אביב: 28/2/1999

 חזרה לראש העמוד

עונות

 

ואת עכשיו

פגועה

מטוהר רגשות

מגע נוצה שקופה

שומעת את ליבו

חולם אותך רחוק

מאוהבות כזאת

שלא היתה צפויה

בלי להבדיל

בין האביב לסתיו

נתקלת בכתלים

כשיכורת רוחות

להסתחרר

זונחת אהבת שנים

כמו נעל ישנה

יושבת וכותבת לו שירים.

 

תל-אביב: 28/3/1999

חזרה לראש העמוד 

 

תקווה למצוא

 

כשכוכבים נושרים על הכרית שלי

מתוך חלום

אני מפנה ראשי לצד אחר

מבלי להצטער

על ענני אתמול שהוחמצו

לתת מקום למחשבה

לנסוק מעל למים

חופש לחפש

מרחב פתוח

שנותן מפלט לקסם הפשוט

שמתלהב לתוך

מבט מחליף צבעים

ממנו לא ארצה לצאת.

 

תל-אביב: 21/4/1999

 

חזרה לראש העמוד 

48

 

מן יומולדת שכזה

ענן לבן, מפרש צחור על

פני גלים, חלון שקוף.

בת ארבעים ושמונה ביומן

כמעט בת שבע עשרה ברגשות

ופחדים של ילדה  בת חמש

מעריצה בקרים וים חדש

נסיך קסום מאהבה מושלמת

אז מה אם היקום הזה עקום

יוצר כוחות מתוך רצון להתיישר

ויפי שנותן מרחב לנשמה

אז מה אם ארבעים ושמונה

או שמונים וארבע או חמש

כל עוד הלב שבתוכי

פועם לו אהבה.

 

 תל-אביב: 8/4/1999

חזרה לראש העמוד 

מחשבה

 

בעולם ניגודים

מעוות, מקומט, מקופל, מפותל, מכורבל

אין משהו יותר עקום, מוזר וזר

מקו ישר.

 

תל-אביב: 14.8.1998

חזרה לראש העמוד

 

חניון למחשבות

 

וזו אינה טרחה

אולי היא כן תפתח לך

וילון החלומות

לתת את ראשך

על כרית עננים

אם תבקש

הגל חששת כי יביא אותך

למצולות ייקח אותך גבוה

אל תפחד לנשוף

ליד הפסל

פן הפסל מתפורר

בתוך השיש, פרח מבויש

פועם חלש

אם רק תביט בו

בעיני הים הזוהרות שלך

הוא ייהפך ללב אישה.

 

 תל-אביב: 22/7/1999

חזרה לראש העמוד 

 

תפילה לסתו

 

כוון אותי לחיות

בתוך אותו יקום

שבין הכן לבין הלא

ברווח המופלא

של כל אפשרויות אולי

להימצא בנקודה המתאימה

לפתוח בה כנפיים אוחזות בעננים

אשר נוצרו כדי להצמיח יבולי תקווה

ולהמריא.

 

תל-אביב: 28/9/1999

חזרה לראש העמוד 

 

עיניים בשק

 

יום שישי בצהרים

יש לי שק מלא במתנות קטנות

בדרך לקפה "דיצה"

שיושבים בו חברי

הולכת וחושבת

מה למי ואיך לתת

זה רגע של "אוהבת בחיים"

להיות מאוד קרובה לאלוהים

וגם לחזור משם עם שק מלא

עיניים מבריקות

ובעולם כולו אין עשירה ממני,

הצלחתי לשמח אנשים.

 

תל-אביב: 12/11/1999

חזרה לראש העמוד

 

ירדנה

  

עיניים של חתול סיאמי

ושבירות של אישה מבקשת עזרה

ירדנה יכולה לקחת

כמעט כל גבר שהיא רוצה

כשעינה בוכות בדמעות

כחולות ירוקות בהירות כל-כך.

 

ירדנה אוהבת בגדים יפים ותכשיטים של קראטיה

פעם היתה קצין בקריה

ואולי היתה גוזרת גורלה

אחרת במשחק שונה

ולא משכירה את עצמה

לחלומות זולים ברחוב הירקון פינת אלנבי.

לו רק ניתנה לה נקודת אחיזה

אולי היתה מזיזה את עולמה העצוב

מרחוב הירקון פינת אלנבי.

ובינתיים משלמת על חלומותיה

חמישים שקל המנה.

חזרה לראש העמוד

 

פנטזיה על ריקוד בטן

 

הלילה יתהולל

בנשף להבות

הלמות תופים

ועוד...

אתה שומע את

הקצב בו דמותי הופכת

השתקפות חלומותיך הרוקדים באש

ובעינך דוהרים

סוסים שחורים

נראה כאילו

ריקודי המתפתל

לוקח את סוסיך לנווה מדבר קסום

מעבר לחולות סהרה

אני יושבת לצדך על האוכף

יא שיח.

חזרה לראש העמוד 

 

כוסית

  

כנראה שאיבדתי את עצמי

אי שם

בין הכוסית השניה והחמישית

של בטהובן

אז מה אפשר עוד לספר

ומי עוד יאמין לי

כשאיני יודעת מה

מכה כמו מקשי פסנתר

בתוך הראש הדפוק שלי

מי יאזין

ויספר לי

כשאיני יודעת מה

מכה כמו מקשי פסנתר

בתוך הראש הדפוק שלי

מי יאזין

ויספר לי

מה אני עושה

בין כל הכוסיות שהתרוקנו

ומי רובץ בתוך ראשי

המסוחרר מיין.

אך בכל זאת עדיין

ממשיכה לצעוד

כמעט ישר

ידי חובקת

שיר.

 חזרה לראש העמוד

 

 

הזמנה לריקוד

 

הדברים הטובים

הם בנאליה פשוטה

בשלוש השעות הקרובות

לא רוצה להיות חכמה

עוד רגע ינוגן

השיר שלי

קצבי שמח וסוער

הים

יזרום בתוך הגוף

ויתפתל

ברגע זה

איני רוצה לחשוב

על ניטשה

שמים מלאים בעננים ורודים

לפני שקיעה בלונדינית

הערב לצידך

רוצה להיות אישה קטנטונת

בתוך אחד המגדלים האפורים

שאיכשהו צמחו

בעיר החלונות שלנו

תדליק לי

זיקוקי די-נור בבדל סיגריה,

ותקליטור של מוסיקה לטינית,

בא לרקוד!

 

תל-אביב: 10/2/2000

חזרה לראש העמוד 

 

 

עריכת עננים

לרות רמות

 

הרבה לפני שיתפזרו העננים

את תצלמי

ותכתבי אותם

מתרגמת לשפת מחשבה

מצלמה ומכחול,

מוסיפה את החומר שבך

מלטשת שמחה.

והם כבר לא יהיו

אותם העננים

שבתחילה

כל עין

מוסיפה משל עצמה

מצמצמת, נותנת,

לוקחת, מותחת

הרווח  ביניהם

יגדל ושוב יקטן

חוזר על אותו המסלול שהיה

רק משהו בכל זאת יתרחש אחרת.

ואת חושבת לעצמך בעצם

מהם עננים

אם לא  אדי חלום

על נקודה זמנית

(אולי בדויה)

במין יקום

זורם ליעד לא נודע

בו רק שינוי נצחי.

 

תל-אביב: 5/5/2000

 

 חזרה לראש העמוד

התאבדות

 

 אם הייתי אתך

זה היה רק משום האמור בפתגם

על גונב מגנב,

ולא כדי להיות לרשת ביטחון

של בגד כחש שתפרת,

אינך הגבר של חיי

אף פעם לא היית.

אני פורשת את כנפי

וממריאה לגובה אווירון

משם איני רואה

את הגלים שלך,

עוד זבוב אחד

טובע בכוס תה

למי איכפת?

  

תל-אביב: 10/7/2000

 

 חזרה לראש העמוד

 

פזמון

 

את לבך החורק החלוד

בחלון הענן הורוד האבוד

נגבי את דמעותיו

נגני לו בכינור שקט

לשכוח עצב

 

בחורף יסתלק הגשם מהים

וקשת בשמים תצויר וגם

תהיה לך נחמה ויהיה לך חם

 

את ראשך הבוכה הכואב

בביתך שחודש ואוהב

אספי את תקוותיו

בצרור קטיפה קטן

שמרי הרצף

 

בחורף יסתלק הגשם מהים

וקשת בשמים תצויר וגם

תהיה לך אהבה (מילה גדולה) ויהיה לך חם 

 

  חזרה לראש העמוד

 

שיר טעון תיקון

 

זה שיר טעון תיקון

על בוקר לא ברור

של חורף אביבי שבענן

השמש מגיחה ומסתתרת

אתה כמהה שתופיע שוב

כדי שתוכל למנות את הכתמים

מי שמשקיף על הגגות

רואה הכל

ובעיני האנשים אינו פוגע

ויוצא שרק הוא היתום היחיד בעולם.

 

היה רוצה להתרסק כמו מטאור

כשכוח יאזור

ובינתיים שב

להתחבא בתוך בקבוק

בלי להטביע את האש המופלאה

הכי גדולה, הכי צלולה

שאין כמותה לאיש

משלח חצים לחינם.

  

תל-אביב: 13/3/01

 

 חזרה לראש העמוד

 

קליטה

 

מה שאני משדרת

זה לא מה שאתה רואה

אם אין בך את התכונה

הנכונה של השבירות

הבלונד אומר לך אולי

קלילות

האף הסולד מצביע על שמחה

אינך רואה כי

בעיני שקע

הצבע הכחול

מזה ימים רבים

ונטרפה האהבה

אולי לא תעלה עוד

ואיני שלך.

 

תל-אביב: 3/7/01

חזרה לראש העמוד 

 

 

התפקחות

 

קרב מאוד היום בו

מעשינו יחזרו אלינו

טיפין טיפין, בהתחלה

אחר כך במשורה

ואז לפתע

המבול

כל דעת שגנבנו

מדעתנו תיגנב

הלבבות אשר ביזינו

יקומו מקברם כדי לענות

ונשך יהיה

ריבית שבריבית

לגזול שלוות שנתנו

כשנתייצב לבד מול המראה

מלוא אפסותנו, ערומים

מבלי עלה אחד להצדקה

רק עין מביטה בהשתקפות עצמה

לראות כמה נשאנו שם האהבה לשווא

זו התפכחות טובה וכאובה

של נגיעה דואבת

כך נדע 

גם הטוב שעשינו לרוב

חוזר.

 

תל-אביב: 21/7/01

חזרה לראש העמוד 

 

 

אנשים שגרים בחיפה

  

אנשים שגרים בחיפה

מה לי  ולאנשים שגרים בחיפה?

תל-אביבית משקיפה על יפו, דולפינריום והים

אני  מכירה מעט מאוד אנשים שגרים בחיפה

מרכזת מבט בשמות שחולפים על מרקע

אולי הכרתי מישהו מהם אי פעם:

עולים מחבר העמים, חייל,

עובדת פיליפינית,

אימא, אבא, סבתא, סבא,

רופא בפנסיה, נערה, ילדה

התפרסמו  פתאום

כמותם הנערים והבנות שיום אחד לפני

יצאו לחגוג בבית קפה

במדרחוב ירושלים

עוד לא ידעתי על חיפה

עד שחתיך אחד

אמר ליד רמזור מתוך הרכב:

תגידי מה יהיה עם האוטובוסים שמתפוצצים?

  

דצמבר 2001

 

חזרה לראש העמוד 

  

קניות

 

צאי מבועת הכאב

ופנקי את עצמך,

על שערך

רדיד תחרה סגול

כמו ברומן עתיק

הולכת לכיכר מגן דוד

בתל-אביב

להאכיל את היונים.

 

ברחבת המפגש 

של השוק ונחלת בנימין

רוקני כל ממחשבה

עד כמה שנותן הרגש

ומבטך

בכוח המעוף

שמאפשר להתנתק מאדמה

מבלי להתנפץ בבוקר,

עד משהו ממנו יהיה שלך.

  

תל-אביב" 28/12/01

 

חזרה לראש העמוד 

 

כשהרכבת תעצור

 

כְּשֶׁהָרַכֶּבֶת תַּעֲצֹר

אֲנִי אֶמְנֶה אֶת הַקְּרוֹנוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ

שְׁלֵמִים

אֲנִי מֻדְרֶכֶת מִקְּרִיאַת גַּלֵּי הַיָם

כִּמְשֻגַּעַת הַשּׁוֹמַעַת קוֹלוֹת מֵעֵצִים

וְכֵן אֲנִי יֹודַעַת כָּמָּה

הַגָּדֵר שֶׁבֵּין הַצְּחוֹק וְהַטֵּרוּף דַקָּה

וְהַשְמִיכָה רַכָּה

אֲבָל עֲדַיִן

לֹא דִבַּרְתִּי עִם עַצְמִי בֵּבֵית קָפֶה

וְלֹא רָקַדְתִּי לְבַד בָּרְחוֹבוֹת...

וּבְכָל זֹאת

כְשָׁאֲנִי מְחַיֶכֶת לְעַצְמִי

זֶה רַק בִּשְבִילִי.

 

תל-אביב: 9/8/1992

 חזרה לראש העמוד 

 

רגש מעץ

 

כשאבדו דמעותי

בשממת הכאב העתיק

רוחי המשיכה לשוטט

שורקת עם רוחות דרום

במקהלה

לוקחת תפילתה

למזבחי הרים

ולא נותרה בה מנגינה

אז עשיתי לה

רגש מעץ

לנווט את דרכה

בחולות

ותבכה.

 

תל-אביב: 7/6/1992

 חזרה לראש העמוד

 

 

יומן דרכים

 

 יומן דרכים שלי

מפת חיי לוליין המקפץ

בין הקורות

לוכד בועות סבון.

מוקסמת מכבישים

מסוכנים

נותנת את ראשי

מתחת גלגלי רכבת צעצוע

היום יצאו עצים

מננו

לחלון

וכל הים שלי כולו

היה צמרת

ואש סודית בוערת בו

שלהבת ירוקה.

 

 חזרה לראש העמוד

 

בתים

 

בָּתִים אָהַבְתִי בִּתְחִלָת הּעִיר

כְּמוֹ לְהַבִּיט בְּגֶבֶר מִזְדַקֵן

לִרְאוֹת אוֹתוֹ צָעִיר

קְשָתוָת, רְעָפָים,

פִּיתוּחֵי בַּרְזֶל

חֵן עָמֹק שֶל זְמַן.

הַחֲדָשִים נִרְאִים שְׁטוּחִים וַחֲלקִים

כָּל - כּךְ כְּמוֹ נְעָרִים

עַד שֶׁיַבְשִילוּ.

חזרה לראש העמוד

 

הצתה מאוחרת

 

ישבתי בין האנשים

בלב מלא חצים

ולא ראו

קרני השמש

שיצאו לי מהראש

זעקו את

העניין כולו ברור

בתדר לא נשמע

לאוזן אנושית.

סיפרתי בדיחות

צחקו

הייתי עצובה

ולא הבינו

ואז נזכרתי שלפני שבוע

גם אני עדיין לא הקשבתי לעצמי.

 

 תל-אביב: 29/71994

 

 חזרה לראש העמוד

 

 

גלויות

 

 הַמָּקוֹם הֲכִי יָפֶה בָּעוֹלָם

הוּא הַנוֹף שֶצִילַמְתִּי אֶתְמוֹל

שְקִיעָה תֵל-אֲבִיבִית, טַיֶלֶת,

חָתִיך שַטֶנִי עִם מוֹכֵר

לְַיד דוּכָן מִיצִים בְּשִינְקִין,

חֲנוּת בְּנַחֲלַת בִּינְיָמִין

שֶׂלֹא מַמָּש מַכִּיר אוֹתִי

יִשְׂאַל:

"סַבָּבָּה קַטְיָה, דְקָלִים בְּהַוַאי,

פֵּרוֹת בְּהוֹלָנְד, רְחוֹב בְּפָּארִיז,

מָתַי שִיחַקְת אוֹתָהּ

כֹּל-כָּךְ הַרְבֵּה בְּחוּ"ל?"

וְזֶה עוֹד לִפְנֵי שֶׁיַבְחִין

בְּאוֹתִיוֹת עִבְרִית

מְצֻלָמוֹת בְּכֹל מָקוֹם

אֵלָיו הָלַכְתִּי

בְּשִׂמְלַת יַלְדָּה יֹוצֵאֵת

לָרִאשֹונָה לָרְחֹוב בַּבֹקֶר

אֲרֶשֶת סַקְרָנוּת תַּיֶרֶת

חוֹבֶשֶת מִשְקָפַיִם

עַל עֵינַיִם

לְהָגֵן מִשֲׁמֶשׁ יֹפִי מְסַנְוֵר

בְּאַהֲבָה כְּתֻמָּה

מָקוֹם הֲכִי יָפֶה שֶׁבָּעוֹלָם

אֲשֶר מוּלוֹ חוֹלֶפֶת דֶּרֶךְ

עִנְיָנַי הָרְגִילִים לָלֶכֶת

בְּכָל יוֹם

נִמְצָא בְּכֹל פִּנָת רְחוֹב, כִּמְעַט,

בְּתֵל-אָבִיב.

 

תל-אביב: 27/6/1995

חזרה לראש העמוד

 

 

 

 יפי  

לפסח מילין

 

 היפי הוא לפעמים עניין של נקודת

השקפה

כמו תפיסה מסוימת של טוב סובייקטיבי.

 

כשהעדר זורם לשדות בטוחים

גבעולים עדינים נכבשים ברגליים

זריזות,

עד עפר.

 

חולם,

אף פעם לא יבין את נהיית העדר.

חולם,

הולך אחר ענן.

 

אך גם העדר עוד יגיע לבקש

את התקווה שיש למאמין ביופי.

 

אפילו מענן.

 

תל - אביב: 28/11/1989

חזרה לראש העמוד

 

 פריחה I

 

אהוב אותי,

הלילה לא אכתוב לך

ספרי שירה,

רוצה להיות

אישה ממש

ולא מפלצת שכל

או ליצן,

כלים שבורים

שכל הזמן

פיתחתי לעצמי,

כמו פחדן שבונה לו שרירים,

ורק בשביל ללמוד

להיות לך,

אישה ממש

כאחת מאותן

הנשים הטובות

שרציתי להיות

כשהייתי קטנה,

פשוטה  יפה

ונאהבת

בטוחה.

 

תל-אביב: 9/11/1993

חזרה לראש העמוד

 

 

פריחה II

 

ושמור לי פינה

קטנטנה,

אלוהים

את הלחם הקל שהיית

נותן לו הייתי טיפשה

כבר אין בי רוח להביט

מבעד לדברים

רוצה לחיות פשוט

כפי מראה עיניים,

עשה אותי בלונדינית

מצחקקת,

עשה אותי קלת רגש,

עשה אותי דלת כאב,

רפד את מיטתי

בחלומות נוצה

אפילו רק ללילה,

גלי הים הסוערים

שלי

רוצים לשקוט.

חזרה לראש העמוד

 

 

הייתי יפה

 

לפני שהייתי מכוערת

הייתי יפה

רק לא ידעתי

איך לשמור

תום פני

מביעותי בדידות

בלילה אינסופי אחד

צמחו בקצות ידי

ציפורניים ארוכות

חדות,

של מכשפה,

ובוקר במראה

גיליתי את עורי הצח

חרוט קמטים.

 חזרה לראש העמוד

 

שיחות הראל  I

 

עַל כַּנְפֵי הַשְּׁמוּעָה

לֹא תַגִּיעַ רָחוֹק

סַכִּינִים שֶׁל מוּסִיקָה אַכְזָרִית

חוֹתְכִים טְרִיפּ שָׁחוֹר

בְּתוֹךְ וְרִידִים,

אֲנָשִים מַדְלִיקִים אֶת עַצְמָם

בְּאֶמְצַע נְסִיעָה

לְיָד כֻּלָּם,

פְּסִיכִים,

מֻפְרָעִים,

רוֹקְדִים מְחוֹל שֵׁדִים

גָּנוּב בָּאֲפֵילָה,

מְדַבְּרִים שְטֻיוֹת

מְחַשְׁבִים כֶּסֶף

אוֹכְלִים נְבֵלוּת אֲפוּיוֹת

בַּתַּנוּר

וְלִבָּם קַר.

 

תל-אביב:  24/2/1995

חזרה לראש העמוד

 

שיחות הראל II

 

גּוֹנֶבָת לִי אֶת הַמֹחַ

אוּלַי גַם תּוּכְלִי לְהַדְבִּיק

מִשְפָּטִים שֶׁל אֶתְמוֹל מָחָר

לְמַחְזֵר מִלִים,

הוּא אָמַר,

רוֹצֶה קָהָל גָּדוֹל שֶאוּכַל לִגְדֹל,

יֵש בִּי שִׁגָּעוֹן

לְקָהָל

שִגָּעוֹן לְכֶסֶף כְּאִילּוּ

רַעַד הִתְרַגְשוּת שֶׁל הַשְּׁלִיטָה

וּכְבָר יָכוֹל לִמְחֹל

עַל כָּל הַכֶּסֶף בָּעוֹלָם

זֶה מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ חוֹלָנִי

לִרְאוֹת אוֹתָם רוֹקְדִים

לִהְיוֹת אֱלֹהִים

לָתֵת לָהֶם צְלִילִים

שֶׁיִרְקְדוּ הַיְלָדִים

לְפִי הַמַּנְגִינָה שֶלִּי.

 

תל-אביב: 24/2/1995

 חזרה לראש העמוד

 

שיחות הראל III

 

אֲנִי סָגוּר בְּתוֹךְ קְלִיפָּה

רְקוּבָה

אֲנִי אוֹמֵר

תַּחְלִיף אֶת הַקְלִפָּה

צָרִיךְ לִיצֹר אָדָם חָדָשּׁ

מִפְלֶצֶת, גֹּלֶם,

פְרָנְקֶנְשְטַיְן,

הַיְצִירָה הַזֹּאת

הִיא סְתָם

פִּטְפּוּט בֵּיצִים

שֶׁכָּל אֶחָד יָכוֹל אֲנִי חוֹשֵׁב,

הַקֶּטַע שֶׁל הַטְּרַנְס

מַתְחִיל לִהְיוֹת

פַּטֶטִי,

אֶפְשָׁר לַחְשֹׁב

שֶׁאֲנִי נַעֲרַת גוֹגוֹ

שֶׁכָּל הַזְּמַן רוֹקֶדֶת

בּוּם בּוּם בּוּם.

 

תל-אביב: 24/2/1995

חזרה לראש העמוד 

בזיון השד

 

כשיצאו השדים

מגרונך

לא נותרו בי פחדים

לחלות  את פניהם

בטקסים של אימה.

עייפים

מוכים ובלים

עזבוני פחדי

לא נותר גם

אחד

לרקד לשדים

שיצאו לזרות בי

מורא

וכבודכם נפגם.

חזרה לראש העמוד 

 

מעבר חופשי

 

עזור לשמור על גבול פתוח

ללכת ולחזור

ללכת ולחזור

שלא לחצות קווי דמיון

והוויה.

ובבקרים להיפתח לאור

ולגלות את כתובת הכאב

כמו נס

ואיכשהו

להישאר רואה עצמי

כמשהי אחרת

משחקת על במה.

 

חזרה לראש העמוד 

 

קרקס

 

והשנים שלי כלן

פוסעת מניחה רגליים זהירות

על אבנים של הזיה

נשמרת שלא למעוד

על קליפות חלום.

רק הכאב (באופן שאינו מובן)

כאב אמת.

ואולי מטעות

כי הגשם שטף

מעיני את העיר

והציף את הים

משום תמימות (אולי?) קראתי לו

בשם דמעות.

 תל-אביב: 6.4.1992

 חזרה לראש העמוד

 

 

עפיפונית

 

קשור את נשמתי

עשה אותה זנב לעפיפון לבן

הרוח של הים

ייקח אותה כמו צעצוע

וירקיד לקצב הגלים

מנפנפת שלום לספינות

מרחפת על ים

כי לא אלך רחוק מדי

וגם השמש לא תשרוף את

נשמת הניר הלבנה שלי

כי חוט דקיק מאוד

קושר אותי לאצבעות ידיך

במקום מבטחים

שהוא כמעט בלתי נראה

כמו שקוף.

 

תל אביב: 23.7.1992

 חזרה לראש העמוד

 

 

אנשי העפיפון

 

הלא אנחנו מאנשי העפיפון

החלומות שלנו

עשויים נייר

בלי רוח

אין בנו חיים

ורק אחוז החוט היטב

בקצה זנבו, שלא נאבד בעננים

נעוף רחוק מדי

ואחר כך ניפול על הקרקע

ריקים מרוח

כמו פגר של חלום.

חזרה לראש העמוד

 

שקרים

 

בתום ליבו תלה

ירח של ניר באמצע השמיים.

 

ומה, כך סתם יקום ויספר;

מסכן אני ודל

שאין בי שמץ כוכבים

או צל ירח,

רק הזיות זיעה

 

בונה בערב

ובבוקר מנתץ.

 

והשמשות עכשיו,

כיצד נשלח אליו

אמור לי,

איך?

 

מזויף אחד,

בדוי,

הלא גם קרן אור אחת

שבורה

הוא לא יחזיר.               

    תל - אביב 13.8.88

 

 חזרה לראש העמוד

 

 

נוכל

 

בּוּדְהָה

מוּחַמַד

יֵשוּ

גוֹד

דְיוֹס

אֲדוֹנָי

אלֹקִים

הַשֵם

יְהוָה אַלְלָה

כַּמָּה שֵמוֹת הוּא קוֹרֵא לְעֵצֵמוֹ,

אֱלֹהִים אַדִירִים,

מַחֲלִיף זֶהֻיוֹת,

כְּמוֹ נוֹכֵל

רַב תּוּשִׁיָה

שֶמְּפַזֵּר בְּכָל רַחֲבֵי הָאָרֶץ

צֶ'קִים בְּלִי כִּסוּי.

 

תל-אביב:  אפריל 1993

 

 

 חזרה לראש העמוד

 

הברון

 

את ברון הסמים הגדול מכולם

אף משטרה שבעולם

לא תעצור

מייצר

מכורים ליוצרם

מלידה

לעשות רצונו

אדרנלין, סטרונין

או אנדורפין ויתר כימיקאלים

בלי כדורים ללא זריקה

תחושת הגזר המתוק

והמקל שמשחרר

את המצפון

וייסוריו,

תחושת אשם, בושה ופחד

שבידיו גם מפתחות הצחוק

והרגשת האושר

אשר לימד אותנו לרמות.

 

חזרה לראש העמוד

 

 

 

הכל מאהבה

 

יותר מכל  איני אוהבת

"אנשים טובים"

כאלו שאף פעם לא ניתן למצוא בהם רשע

נזהרת לנפשי,

כי לא הכרתי עוד אדם

שלא שפך מרק על מישהו אחר

מבלי שהתכוון

מלבד הטהורים

שיספרו לך, כי

לא חטאו ולא פשעו

וגם אף פעם לא החטיאו ביודעין

משפט חוזר: "הכל מאהבה"

בארץ כוונות טובות

אם מישהו נופל להם מראש מגדל ומתנפץ

משום טפיחה לא נכונה על הכף

ההד עונה תמיד במשוואה קבועה:

היתה לי כוונה טובה = אני בסדר.

 

 חזרה לראש העמוד

 

חשופים 

לירון גולן

נולדנו בלי עור

חשופים

אף צל דיבור

פוצע בבשרנו

 

לא נעטה עורות זרים

בסבך עשן העשבים

פלנטות כדורים

ואלכוהול

(כידידנו שאבדו בעת

האירו נחשי כאב

להאליל).

 

מפלטנו חברים

ים, ספר, משפחה ומנגינה

(המשחררת דמע)

יפי טוב בכל

נוגע ישירות

בלי מסננת עור.

 

תל-אביב: 16/8/02

 

  חזרה לראש העמוד

 

 

מה יכול להיכנס לתוך אגרוף?

 

במקום לקרוא אחד לשני שירים

הגידו את מילת הקסם

לאו צ'ה אמר את זה מזמן

"ניצחון בשדה קרב יש לציין בתהלוכת אבלים"

אני עצמי אומרת מול מרקע הטלוויזיה

"מי שמחפש צדק מוצא קברים"

איני יודעת כמה ילדים תמימים יש להקריב

כדי לקבל אך רגע קט של אהדת עולם חמקמקה

הגידו:

מה יכול להיכנס לתוך אגרוף?

 

אם נפתח את היד כדי לבנות מחדש

את כל ערי החלומות וגעגוע

ניו עכו, חיפה חדשה, יפו שדיד

מספר החדרים כמניינם בלב

יוכל להיכנס

כל מי שכבר נושא על החזה את המפתח

החדר הישן בלאו הכי כבר לא יכיל מאית

מכל צאצאי יוצאיו,

העולם שפוחד הוא יתן את הכסף

ותראו אנשים שגרים על איים שהקימו בים

התנחלות ערי מדע של שני עמים

שגשוג לילדינו

איינשטיין החדש

יהיה פרויקט של יהודים וערבים ביחד

קשה לדעת מה ימציאו:

תרופה לכל המחלות שבעולם, מסע לשמש,

חיים לנצח, מכונת זמן?

נחיה כולנו עשירים מאושרים יותר מאמריקה ומכווית

כי כאן מקום קדוש נמצא הטוב שבאדם,

הוא בחיר אוצרות הטבע.

 

תל-אביב: 31/10/02

 

  חזרה לראש העמוד

אם משורר אומר 

לניצה גורביץ

 

אם משורר אומר

"ארנב לבן תלוי לו בשמים"

זה מה שהוא רואה

אל תמדדוהו בסרגל

השכל הישר

הוא חי בעולמות אולי

ומאזין לסער רוחותיו

במקום לתקליטיו

הוא מאמין למשאלות לבו

ואינו משקר,

אל תרשיעו.

 

תל-אביב: 24/7/05

 

 

 חזרה לראש העמוד

 

 

© כל הזכויות שמורות לקטיה שורצמן